155 ניתוחים בשמונה ימים, זו המשימה הבלתי אפשרית שעמדה לנגד עיניהם של שניים מרופאי רמב"ם וחבריהם למשלחת הומניטרית שהגיעה לאחרונה לגאנה. בתום מרתון ניתוחים מאתגר, לטיפול בילדים הסובלים משפה וחך שסועים, הם שבו לארץ כשהם משאירים מאחוריהם מאות חיוכים…

משלחת בינלאומית מטעם ארגון אופריישן סמייל, הגיעה לגאנה שבאפריקה כדי לטפל במאות ילדים ומבוגרים מקומיים הסובלים משפה וחך שסועים. בין חברי המשלחת, אשר הגיעו מ-12 מדינות שונות, ניתן היה למצוא גם ייצוג ישראלי-חיפאי: ד"ר עמרי אמודי, רופא בכיר במחלקת פה ולסת ברמב"ם וד"ר צח שרוני, רופא בכיר במחלקת כירורגיה פלסטית בביה"ח.

עבור שני הרופאים מרמב"ם מדובר במסורת ארוכת שנים, במהלכה כבר לקחו חלק במשלחות בווייטנאם, אתיופיה, פיליפינים ומדינות נוספות, תוך שהם מטפלים בעשרות מטופלים בכל מקום אליו הגיעו. הכל במסגרת פעילות הארגון, הקיים מעל ל-30 שנה, ופועל רבות במדינות עולם שלישי, במטרה לסייע לאוכלוסיות קשות יום במדינות שבהן מומי פנים מולדים, כגון חך ושפה שסועים, הם תופעה שכיחה.

כ-60 מחברי המשלחת פעלו במשך עשרה ימים בגאנה, כאשר עיקר הפעילות התרכזה בבית החולים שבעיירה הו. הצוות שכלל מנתחים, מרדימים, טכנאי צילום, צוותים סיעודיים וקלינאיות תקשורת, הגיע מכל רחבי העולם. מתוך מאות הפונים, שהגיעו מקרוב ומרחוק, נבחרו 155, מגיל חודשים ספורים ועד שנות העשרים, להם יוכלו הרופאים לסייע באופן הטוב ביותר בפרק הזמן שעומד לרשותם – שמונת הימים שנותרו.

בזה אחר זה, כשהם עובדים ללא הפסקה בשבעה חדרי ניתוח מאולתרים, ניתחו חברי המשלחת את עשרות המטופלים במרתון ניתוחי מאתגר במיוחד. המשימה המורכבת הצליחה הודות לניסיון הרב שנצבר במשך שנות פעילות הארגון והציוד הרפואי שהמארגנים הביאו עמם לאפריקה. "זו הפעם השמינית שאני לוקח חלק בפעילות הארגון בחו"ל", מספר ד"ר צח שרוני, "אבל למרות זאת, אני מופתע ונדהם בכל פעם מחדש. אנחנו מנתחים שם בסיטואציות שאנחנו לא נתקלים בהן ביום יום שלנו, כאשר אנחנו עובדים נגד שעון הזמן הקצוב שיש לנו שם ובמטרה לעזור לכמה שיותר מטופלים מקומיים. כשאנחנו רואים את התגובות של הילדים והורים אחרי ההתאוששות ובימים שלאחר הניתוח, זה הופך את כל המאמץ לזניח. החיוך שלהם הוא הוקרת התודה הטובה ביותר שרופא יכול לקבל".

"צריך להבין שכשמגיעים לשם הדינמיקה היא אחרת", אומר ד"ר עמרי אמודי, "אתה עובד עם צוות שאתה לא מכיר ומגיע מתרבות אחרת. אבל ברגע שנכנסים לקצב, כולם הופכים לצוות אחד שמה שמניע אותו היא המוטיבציה לעזור לאנשים הללו. לצערנו אנחנו לא מספיקים להגיע לכולם, אבל מקרים רבים מופנים לתוכנית טיפול עתידית במסגרת המשלחות הבאות. זו חוויה בלתי נשכחת. אם יתמזל מזלנו, נחזור שוב".